שמן מרווה רפואית

תיאור

#html-body [data-pb-style=DGBIHQB]{justify-content:flex-start;display:flex;flex-direction:column;background-position:left top;background-size:cover;background-repeat:no-repeat;background-attachment:scroll}שמן מרווה רפואית ידוע כתורם לאיזון רמות אסטרוגן בנשים ולהקלה על הזעת יתר. מרווה רפואית שימשה כצמח מרפא עוד בתקופות קדומות. המצרים הקדמונים השתמשו בצמח כתרופה להבטחת פוריות. בתקופת יון העתיקה דיוסקרידס דיווח כי תמצית מים רתוחים של צמח המרווה גרמה לעצירת דימום של פצעים וחתכים וכן למניעת צרידות ושיעול. בתקופת הרומאים פליני דיווח על מרווה כצמח המשפר זיכרון. השמן חריף וחד, עשבוני, בעל מצלול בינוני. המרווה - שיח נמוך ממשפחת השפתניים שגובהו כ-60 ס"מ. בעל עלים אליפטיים אפרפרים-ירקרקים ופרחים כחולים-סגלגלים רבים. מקור הצמח באגן הים התיכון: באלבניה, בקרואטיה, בספרד וביוגוסלביה. כיום מגדלים אותו גם בחבל פרובנס שבצרפת, בהודו ובמצרים. מרכיבים פעילים עיקריים: השמן הנדיף של הצמח (1.0-2.8%) מכיל מגוון תרכובות פיטוכימיות, החשובות שבהן: תרכובות פנוליות:קומרינים: aesculetinenתרכובות איזופרנואידיות:מונוטרפנים: alpha+beta thujone ( about 50%), cineole, borneol, camphor, linalool, bornyl acetate, pinene, limonene, terpinene, camphene, myrcene (1%-2%), paracymene, terpinolene, cis trans-ocimenes, terpinen-4-ol, a-terpineol, p-cymenol-8, salviolססקוויטרפנים:caryophyllene (1%-7%), aromadendrene, d-cadinenes, a-maaliene, beta-copaene, humuleneחומרים נוספים: cis- trans-2-methyl-3-methylene-hept-5-ene אזהרות: עלול לגרום לרגישויות עוריות היכולות להתבטא ביובש, באדמומית או בצריבה מקומית; לשימוש במינונים נמוכים משך תקופות קצרות בלבד; לא לשימוש נשים בהיריון; לא לשימוש בתקופת ההנקה; לא לשימוש או לסיוע בחולי אפילפסיה. לא מומלץ לשימוש תינוקות ואוכלוסיה חלשה. יש להיזהר בשימוש בקרב הסובלים מיתר לחץ דם.