הכפיל | פיודור מיכאילוביץ דוסטויבסקי

תיאור

את האדון גוליאדקין, פקיד אפוף בתחושת קטסטרופה תמידית, רודפת פרשייה רומנטית אפלה שמסכנת את מעמדו בחברה הפטרבורגית. הוא מתרוצץ בין מסעדות יוקרתיות ואולמי נשפים, ומתחנן לתיקון העוול שנעשה לו. אולם הנורא ביותר עוד לפניו... בוקר אחד מגלה גוליאדקין שנוצר לו כפיל. בחור צעיר, שובב וחוצפן שנראה בדיוק כמוהו. אם בתחילה מתאהב גוליאדקין בכפילו הצעיר, הרי בהדרגה מתברר לו שהוא אויבו הגדול ביותר. בכל מקום מביס הכפיל את גוליאדקין. במקום העבודה הוא גוזל את מעמדו, לועג לו בפומבי ומאשים אותו בהאשמות חמורות. גוליאדקין האומלל נאבק באדם מתוחכם וחסר מצפון שמבקש לחסלו. האם יכול אדם להגיע להשלמה עם כפילו? או ששניהם נידונים להילחם זה בזה עד מוות? הכפיל, ספרו השני של פיודור דוסטויבסקי, הוא יצירה מבריקה, מקאברית, מעוררת צחוק ובעתה, שעוסקת בגבולות השיגעון וביכולת של האדם להבדיל בין אמת לבדיה. דוסטויבסקי הצעיר מציג גירסה משלו למיתוס "הכפיל". גאוניותה של גירסתו היא בביטול הקטבים בנפש האדם. אין כאן כפיל טוב וכפיל רע, אין ניגודים פשוטים, "הכפיל" מרקיד קרנבל של מסכות, אשליות, ומזימות שעומדות בלב הקיום האנושי. לתרגום החדש של דינה מרקון מצורפת אחרית דבר מרתקת מאת פרופ' עמינדב דיקמן. אחרית הדבר מגוללת, בין השאר, את סיפור התקבלותו של "הכפיל". דוסטויבסקי, סופר צעיר שלבו גבה לאחר הצלחת ספרו הראשון, מבקש להראות שאיננו סופר של ספר אחד; שהוא אכן ראוי להיות יורשו של גוגול. אולם למבקר הספרות הנודע, ויסריון בילינסקי, שהעלה את דוסטויבסקי לגדולה, יש תוכניות אחרות... הספר יצא בשיתוף עם אמנות לעם. הועדה המייעצת: משה רון, תרזה בירון-פריד, שמעון אדף, אליעזר שטרום. עיצוב העטיפה: אפרת ניר