מעבר לאשמה ולכפרה | ז'אן אמרי

תיאור

"המעונה אינו חדל עוד להתפלא על כך שכל מה שהאדם מכנה אצל עצמו – כל איש לפי נטיות לבו – נפש, רוח, תודעה או זהות, הופך ללא-כלום כשמפרקי הכתף מתפקקים ומתפצחים. זה שהחיים הם דבר שביר, את האמת הנדושה הזאת ידע תמיד, ושאפשר לשים להם קץ "במחט קטנה אחת", כדברי שקספיר. אבל שאת האדם החי אפשר להפוך עד כדי כך לבשָר ולתיתו כך אט-אט טרף למוות בעודו בחיים, זאת גילה רק כשעונה." (מתוך "העינויים") קובץ המסות "מעבר לאשמה ולכפרה" הוא מן העדויות החשובות והמאלפות ביותר של המאה העשרים. המחבר, איש-רוח יהודי יליד אוסטריה, שנמלט מארצו מפני הנאצים, הצטרף אל תנועת ההתנגדות בבלגיה, עונה בידי הגסטאפו והיה כלוא במחנות-ריכוז נאציים, בהם שנה אחת באושוויץ. בחמש המסות הכלולות בקובץ הוא סוקר את ניסיון חייו בשנים ההן ובד בבד הוא מנסה להתמודד עם התבוסה שהנחילו האימים שחזה מבשרו לרוח האנושית, ולו עצמו כאדם – אדם אירופי, אינטלקטואל ויהודי. את העינויים שעינוהו, את המספר החרוט על זרועו הוא מציב כאמת-מידה למדוד על-פיה את כוחה של המורשת התרבותית המפוארת שהיתה בעיניו עד אז חזות הכל – ומגלה עד כמה דל ועלוב כוחה אל נוכח מציאות שכזאת. כתיבתו המסאית של ז'אן אמרי היא מזיגה מיוחדת במינה, לפעמים אף ערבוב כמעט פרוע של הגות עם וידוי אישי. לשון רהוטה ומלוטשת של טיעון מופשט נפרמת פתאום מפני ביטוי הנפלט מתוך סערת רגשות, מחשבות ורעיונות, ציטטות מפי משוררים ופילוסופים דרים בכפיפה אחת עם אנקדוטות מחיי היום-יום. וכך נהיית העדות – הנוגעת בגורלם של מיליוני בני-אדם, ובציוויליזציה המערבית כולה – גם למסמך אנושי ואישי של האדם הפרטי.