ערב רגיל | טל ניצן

תיאור

אתה מחליק בין קוי האורך, חורץ את הקרחון ממערב למזרח. רוחות נושכות את פיך, מלותיך נעתקות לכוכבי כפור. מתוך תענית השתיקה אתה מפריח לי באינטרנט מיניאטורה של מקומך: קרח מים ועד ים וסביב לו רקמה ירוקה. בחצי הכדור המואר בלי רחם – ארצי, שסועה, אדמתה בגוני הצרעת. צחור, ממושך ופרוע, מרחק הוא לעג. לא: מרחק הוא החדר שבו אני מותרת לטוות ולפרום כאוות נפשי: קרח, שסוע, ירוק.